<h1>רבינו יהונתן מלוניל — סוכה</h1>
<h2>דף ב:</h2>
[סוכה כ"ח ע"א] נשים ועבדים וקטנים וכו'. דמצות עשה שהזמן גרמ' נשים פטורות, ועבד ואשה שוין במצות, וקטנים דהא לאו בני דיעה נינהו. קטן שאינו צריך לאמו, כגון שנפנה ואין אמו מקנחתו, חייב בסכה, והא דתניא רישא דקטנים פטורים מן הסכה מיירי ש(אין) צריך לאמו. ובגמרא בעי מעשה ליסתור מה שאמר שאם הוא צריך לאמו פטור מן הסכה ובחדש לידתו ודאי צריך לאמו הוא, ומשני חסורי מיחסרא והכי קתני (ב"ש) [שמאי] מחמיר ומעשה נמי וכו', שהוא מחמיר בקטן הואיל (ואתה) [ואתא] לכלל מצות מה שאין כן באשה.
[סוכה מ"ב ע"א] היודע לשמור תפליו. שלא ישן בהן ולא יפיח בהן. ותנא חייב בציצית אם יש לו טלית שכל קטן וגדול אי אפשר שאין לו טלית, וכיון שיש לו והוא יודע להתעטף בו מיחייב להטיל ציצית בטליתו, דהא חובת מנא הוא שאם אין לו אין חייב לקנותה, כדאמרינן בפרק ר' אליעזר דמילה [שבת קל"א ע"ב] שהרי בידו (להפקידן) [להפקירן] אבל בתפלין [דרך] הוא ליקח לפי שאין כל בני אדם רגילין ללבשן, להכי תנא לוקח, שחייב אביו ליקח אותם מיד סוחריהם או סופריהם.
<h2>דף י.</h2>
[סוכה נ"ג ע"ב] אין פוחתין מכ"א תקיעות וכו'. עם התרועות שבאמצע קא חשיב. בכל יום היו שם כ"א כיצד ג' לפתיחת שערים, שערי העזרה. תשע לתמיד של שחר, דכשהיו מנסכים את נסכי התמיד הלוים אומרים שיר ושלשה פרקים היו בשיר, שהיו מפסיקין בו ותוקעין הכהנים בחצוצרות ומשתחוים העם, כדתנן במסכת תמיד [פ"ז מ"ג], הגיעו לפרק תקעו והשתחוה העם על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה, ובכל תקיעה היתה תרועה באמצע ופשוטה לפניה ולאחריה. ותשע אחרים לתמיד של בין הערבים. ובמוספין, ביום שיש בו מוספין [מוסיפין] עוד תשע לשיר של מוספין, בערב שבת וכו' ג' להבטיל את העם מן המלאכה, כדמפורש בפרק במה מדליקין [ל"ה ע"ב]. וג' להבדיל מן הקדש לחול, כשקדש היום, להודיע שחשיכ(ם)[ה] ויש מעתה ואילך חיוב סקילה במלאכה. ובערב שבת וכו' שלש לפתיחת שערים, כמו בכל (ה)יום ושבעה שערים היו בעזרה. שלש לשער העליון, דאמרינן לעיל קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו. שלש לשער התחתון, דאמ' לעיל [נ"א ע"ב] הגיעו לעזרה תקעו הריעו ותקעו, והיו מאריכין בהם עד שהגיעו לשער המזרח, והוא שער התחתון. ובגמרא פריך, אמאי לא חשיב ג' כשהגיעו למעלה עשירית, ומוקים לה בתנאי, דאיכא תנא דקא חשיב ג' [ע]ל גבי (המזרח) [המזבח] במקום מעלה עשירית. ג' למילוי המים, לאחר שמלאום ישבו ובאו להם לעזרה דרך שער המים, דתנן לעיל בפרק לולב וערבה [מ"ח ע"ב] הגיעו לשער המים תקעו הריעו ותקעו. ושלש על גבי המזבח, כשזוקפין את הערבה בצידי המזבח, כדתנן בפרק לולב וערבה [מ"ה ע"א] וזקפום בצידי המזבח תקעו הריעו ותקעו.
